החלטה בתיק בש"פ 5680/12

לפניי ערר על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (מפי כב' השופט א' אינפלד), בתיק מ"ת 29910-06-12. החלטה ראשונה מיום 28.6.2012, לפיה נקבע כי קיימות ראיות לכאורה המספיקות לצורך מעצרו של העורר, והחלטה שנייה מיום 12.7.2012, בעניין חלופת מעצר, בגדרה נעצר העורר עד לתום ההליכים במשפטו.

עובדות כתב האישום שהוגש נגד העורר

ביום 17.6.2012, הוגש נגד העורר כתב אישום, לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, המייחס לו עבירה של שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב), לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

           על פי עובדות כתב האישום, ביום 7.6.2012, סמוך לשעה 01:30 בלילה, המתין מ.מ, קטין יליד 19.1.1997 (להלן: המתלונן), לאיסוף בתחנת אוטובוס, בצומת ירוחם-דימונה (להלן: הצומת).

           באותה שעה, התקרבו לצומת ברגל, מכיוון דימונה, העורר ושלושה אנשים נוספים (להלן: הארבעה). בהתקרבם למתלונן, החלו הארבעה, להשליך לעברו אבנים ואמרו לו "עצור". המתלונן, אשר חשש מפני הארבעה, החל ללכת ברגל לכיוון ירוחם על מנת להתרחק מהם, ואף עצר רכב וביקש מנוסעיו כי יסייעו לו. לאחר מכן, המשיך המתלונן לצעוד רגלית לכיוון ירוחם, והארבעה הלכו בעקבותיו. לאחר שהדביקו את המתלונן, העורר, יחד עם אדם נוסף מהארבעה, פנו אליו, ודרשו ממנו לתת להם שקית עם פלאפל שהחזיק בידו. המתלונן סירב, ואו אז, האדם הנוסף נטל ממנו בכוח את השקית עם הפלאפל.

           לאחר מכן, דרשו העורר והאדם הנוסף מהמתלונן, להוציא את תכולת כיסיו. המתלונן סירב, ואז העורר והאדם הנוסף איימו עליו ומיששו את מכנסיו. המתלונן, שחשש מהם, הוציא מכיסיו 24 ש"ח במזומן, טלפון נייד, סיגריות ומסטיקים. הארבעה נטלו את הכסף והטלפון הנייד, כמו גם את שקית הפלאפל.

           העורר נותר עם המתלונן, בעוד שהיתר התרחקו מהמקום, ותקף אותו, בכך שאחז בידו והזיז את המתלונן לצד, סטר לו בפניו, הכה באגרוף בבטנו, ולאחר מכן, בעט בירכו הימנית. בסוף המעשה, עזב העורר את המקום במהירות.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המשיבה לעצור את העורר עד לתום ההליכים במשפטו, בהתאם לסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). בבקשה נטען כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, וקיימות עילות מעצר, הנוגעות למסוכנותו של העורר ולחשש מפני שיבוש הליכי המשפט או התחמקות מאימת הדין.

החלטות בית המשפט קמא

בהחלטתו מיום 28.6.2012, ציין בית משפט קמא, כי אמנם קיים פגם בזיהויו של העורר על-ידי המתלונן, כמי שהכה אותו. זאת, בשל העובדה שמסדר הזיהוי, שבגדרו הוצגו שמונה תמונות, וביניהן תמונתו של העורר (להלן: מסדר הזיהוי או המסדר), נערך ללא נוכחות סנגור, ובלא תיעוד חזותי. יחד עם זאת, נקבע כי במקרה דנן, ישנם חיזוקים רבים לזיהוי זה, שחלקם משמעותיים, וביניהם, הפרכת האליבי של העורר והתנהגות מפלילה שלו. לפיכך, כך נקבע, יש לראות את הראיות שברשות המשיבה כמספיקות בהחלט, לצורך הליך המעצר.

           אשר לעילת המעצר, קבע בית משפט קמא, כי מעשהו של העורר מקים עילת מעצר מחמת מסוכנותו. בית המשפט ציין כי במעשה השוד, באה לידי ביטוי אכזריות של ממש, בכך שארבעה צעירים חברו יחדיו על-מנת לתקוף, ללא כל פרובוקציה, נער בודד, בשעת לילה מאוחרת, אשר ניסה להתרחק מהם. בית משפט קמא הוסיף וקבע כי, אכזריותו הרבה של העורר באה לידי ביטוי בכך, שהאלימות ננקטה על-ידו לאחר שהמתלונן נכנע לדרישות התוקפים ומסר להם את שביקשו, והדבר מלמד על מניע כפול מבחינתו, הן בצע כסף והן אכזריות סתמית, וחסרת כל פשר. לפיכך, כך נקבע, הערכת המסוכנות של העורר היא מוגברת, בנסיבות אירוע זה.

           בית משפט קמא קבע, כי על אף המסוכנות העולה ממעשהו של העורר, הרי שלאור העובדה כי אין לו עבר פלילי, אין לשלול את האפשרות לשחררו לחלופת מעצר, ויש לבחון זאת באמצעות תסקיר מעצר. לפיכך, הופנה העורר לקבלת תסקיר מעצר בעניינו.

ביום 11.7.2012, התקבל תסקיר המעצר מטעם שירות המבחן, בעניינו של העורר. מהתסקיר עלה כי מדובר בצעיר כבן 18.5 שנים, ללא עבר פלילי, וזהו מעצרו הראשון. התרשמות קצינת המבחן היא שהעורר אינו מגלה מצוקה חריגה בשל המצאותו במעצר, אך לצד זאת ניתן להבחין בתגובה רגשית מנותקת, באשר לסיטואציה בה הוא נתון.

           לדברי העורר, הוא סיים 11 שנות לימוד, ועזב את המסגרת הלימודית על מנת לצאת ולעבוד. שירות המבחן התרשם, כי מדובר בצעיר שטרם גיבש את זהותו האישית, כאשר דפוסי חשיבתו ילדותיים, וכי קיים טשטוש במידע שהעורר מוסר, סביב קשריו עם חברה בעלת השפעה שלילית עליו, וסביב התנהגויות בעייתיות אצלו. קצינת המבחן העריכה כי העורר מעביר אינפורמציה מגמתית, שעל פי תפיסתו, תסייע לו במצבו. בשים לב לכל אלה, נקבע כי קיימת אצל העורר רמת סיכון להתנהגות פורצת גבולות וחוק ופוגענית.

           קצינת המבחן התייחסה לחלופה המוצעת, על פיה ישהה העורר במעצר בית, בבית דודה של אימו, וקבעה שעל אף ההתרשמות החיובית מהערבים המוצעים, מדובר בחלופה שמשמעותה חזרה לאזור מגוריו של העורר, ולסביבה חברתית שהיא, ככל הנראה, בעלת השפעה שלילית עליו. לפיכך, כך נאמר, חלופה זו אינה נותנת מענה לריחוק הגיאוגרפי הנדרש, ועל כן, שירות המבחן אינו ממליץ לשחרר את העורר לחלופה זו. בתסקיר הודגש, כי עמדת שירות המבחן שלא לבוא בהמלצה לשחרורו של העורר לחלופת המעצר המוצעת, התגבשה, על אף גילו הצעיר ועברו הנקי, ואין כל מניעה להציע חלופה ראוייה אחרת, אשר תיתן מענה לצורך בריחוק גיאוגרפי.

ביום 12.7.2012, נתן בית משפט קמא את החלטתו בנוגע לחלופת המעצר המוצעת על ידי העורר, וקבע כי אין בידו לקבלה. בית המשפט נימק את החלטתו בכך, שמהתסקיר, אשר נערך בעניינו של העורר, עלה כי תנאי חיוני לחלופת המעצר, הינו ריחוק גיאוגרפי מאזור מגוריו וסביבתו של העורר. שירות המבחן ביסס עמדה זו, על המידע שהתקבל ועל התרשמותו, לפיהם מסוכנותו של העורר קשורה באופן הדוק לסביבתו החברתית, ועל מנת להתמודד עם הסכנה הנובעת מהעורר, יש להרחיקו מאותה סביבה.

           לפיכך, ולנוכח הודעת משפחתו של העורר לפיה אין בידם להציע חלופה אחרת, קבע בית משפט קמא כי אין מנוס ממעצרו של העורר עם לתום ההליכים בעניינו. בית משפט קמא הוסיף וקבע, כי בידי סנגורו של העורר האפשרות להציע חלופת מעצר חדשה.

הערר

בערר שהגיש, נטען על-ידי בא כוח העורר, עו"ד אלמכאווי, כי לא הונחה על-ידי המשיבה תשתית ראייתית מספקת, שיש בה משום ראיות לכאורה להוכחת האשמה. לעניין זה נטען, כי הראיה המרכזית עליה נסמכת המאשימה, הינה מסדר זיהוי, ומדובר בראיה פגומה באופן מהותי, דבר המצדיק את שחרורו של העורר בתנאים שיבטיחו את התייצבותו לדיונים המשפטיים.